גנב הפיג'מות

אוסטרלי אחד שטיילתי איתו בפרו העיר לי, שבניגוד לרוב האנשים, אצלי רק קצת מהסיפורים הם לגבי מקומות ורוב הזמן אני מדברת על אנשים.
מאז אני חושבת על זה ונראה לי שהוא צודק.

כשאתה מטייל אתה נתקל בהמון אנשים והסיכוי שחלק מהם יהיו אקסנטריים או סתם הזויים, הוא ממש גדול. יכול להיות שרוב האנשים לא מקדישים לזה הרבה תשומת לב אבל מסתבר שאותי שלל הטיפוסים האלה מעניין יותר.

אמנם עברו רק שלושה חודשים לתוך הטיול אבל הספקתי לצבור כמה סיפורים מעניינים והחלטתי לנסות ולשתף אתכם בחלק מהחוויות האנושיות המוזרות הללו, בתקווה שהאותיות יצליחו להקים אותן לחיים ותהנו מהן כמוני :)

א. חרדת ביצוע :
האופן בו אנשים מתנהגים בהוסטלים זו קטגוריה בפני עצמה.
מאחר וטיילים הם חסכנים, הם לרוב יעדיפו את האופציה הזולה של חדר עם עוד 3-6-8-12 זרים.
במעונות המשותפים אמנם אין ממש חוקים אבל כן קיימות נורמות התנהגות מקובלות, כשהמרכזיות שבהן אומרות שאתה לא נוגע בדברים שלא שלך, לא מרעיש לפני 08:00 או אחרי 23:00 ובאופן כללי מתנהג בהתאם לזה שאתה לא לבד ולא בסלון שלך.

נשמע פשוט, בפועל ממש לא.

מה דעתכם על הולנדית שמתעוררת כששותף לחדר, שאינו שיכור, מנסה לנשק אותה כי לטענתו היא נראתה יפה?
אולי בא לכם על ספרדי שאוהב לישון בעירום, גם אם זה בחדר של עשרה איש, עדיף ללא שמיכה ולרוב כשהוא שכוב על הגב בפוזת ביקור אצל גניקולוג?
יש לי להציע לכם יפנית מבוגרת, שבגלל שהגובה ההררי הפריע לה לישון, כל יום סביב השעה 06:00 היא התעוררה ובשלב מסוים, עקב השעמום כנראה, החליטה לפרוק ולארוז את התרמיל מחדש, כשהיא מקפידה לרשרש בכל שקית ניילון אפשרית. כל יום.

חלקתי חדר עם חמש בלגיות שפרשו את החפצים שלהם על כל, אבל כל החדר, כולל תצוגה אומנותית של החזיות והתחתונים שלהן ועם אנגלייה שנהגה לשים את הכסף שלה בנעליים, חשוף לעין כל, ולידם, על הריצפה, קבעה את מקומה של מברשת השיניים שלה. על הריצפה.
היא היתה מטונפת במיוחד.

ובכל זאת, את מקום הכבוד אני מקדישה לזוג שהחליט לממש את אהבתו בחדר מלא אנשים.

במעונות משותפים זה די נפוץ שבעל כורחך את הופך לחלק מסרט הפורנו של מישהו אחר.
באחד הלילות, כשהחדר מלא אנשים שמנסים לישון, נכנסו השניים תוך התגפפויות רעשניות ומסורבלות. אחרי טנגו נישוקים מיוזע הם נחתו על המיטה שלו והחליטו שזה הזמן לקצת פטפוטי טיזינג.
מאחר והם חלילה לא לחשו אז בעצם כל החדר שמע וכל החדר עקב בפירוט יתר אחר התקדמות המפגש האינטימי.

אחד השכנים ניסה להשתעל כדי לסמן לשניים שהם לא לבד אבל זה לא עוזר.
שכן אחר החליט לקום לשירותים תוך גרירת רגליים מכוונת אבל לא רק שגם זה לא הזיז לזוג הציפורים, אלא שבדרכו החוצה הוא זכה לחטוף בראש את הגופייה של הבחורה. כפי שכל החדר שמע, היא החליטה שזה הזמן הנכון להתפשט והוא פשוט היה בדרך.

אחרי רבע שעה של משחק מקדים מסורבל, החליטו השניים להגיע למנה העיקרית.
בעוד כל החדר התמלא חרדה לקראת הסאונדטרק הצפוי, בפועל, חצי דקה מרגע הפתיחה נהיה שקט.

מתח וחוסר הבנה מילאו את החלל אבל אז הרימה הבחורה את קולה בצעקה אל הבחור:

You are useless!

ויצאה בזעם.
בחור אחד התחיל לצחוק אבל השאר פשוט חזרו בהקלה לישון.
ככה נגמרה הסצינה המביכה.

והבחור? למחרת הוא עזב.
כנראה טס חזרה לארצו לשם טיפול נפשי משקם אבל אני שואלת- מה איתנו? אנחנו שנאלצנו להשתתף בזוועה המביכה, מי יטפל בנו?!

לא נעים.

ב. המ, מממ ואהמ :

במדברות הסלאר פגשנו שרלוט ואני, שתי רופאות ניוזילנדיות צעירות, שבזכות הכימיה הטובה בין ארבעתנו המשכנו יחד לצ'ילה.
כל שלוש הבנות היו מקסימות ונהניתי איתן מאוד רק שמבחינה אחת הן איתגרו אותי מאוד.

איפשהו לתוך היום הראשון, בעודנו מסיירות בעיר המדברית 'סן פדרו דה אטקמה', פתאום קלטתי שכבר כמה שעות אנחנו מנהלות שיחה שהמהומים הם חלק נכבד ממנה -

- אולי נאכל גלידה?
-המ...
-אני רעבה
-הא...
-תראי את הכלב החמוד
-מממממ
-נשברה לי הרגל
- אהמ....

קצת קשה להסביר בכתב אבל בעצם הן היו מאוחדות בטריאלוג שעיקרו וואריאציות על האות מ'.
מבחינת השלוש, המהומים בכל הצורות והטונציות הם מענה לגיטימי לכל אמירה ואפילו שהן לא היו מאותה המדינה הן היו מאוד מאוחדות בהמהומי המלכה אליזבט.

עכשיו, ביני לביניכם יש היכרות אז אני משערת שידוע לכם שהמהומים ניטרלים זה לא מאוד הצד החזק שלי. 
אני נוטה לשדר לעולם את המחשבות המפורטות שלי באופן קבוע, גם כשלא צריך, גם כשאף אחד לא ביקש לשמוע וגם סתם כי הן עברו לי בראש.

דעתנית, ישירה או סתם חסרת טאקט; פסיכולוגית שהמהומים ניטרלים הם לא הצד החזק שלה- תסובבו את זה איך שתרצו אבל אצלי התוצאה תהיה תמיד יותר מפורטת מאיזה "המ..." רשלני.

ובכל זאת, עם השלישייה המהמהמת הזו העברתי כמה ימים כשאני די מרותקת מהיכולת שלהן להגיב למגוון דברים באותו ניגון מנומס. אפילו ניסיתי להשתתף אבל בעיקר הצלחתי לפתח תיסכול.

בהזדמנות הזו אני אגלה שלפעמים אני חולמת שמגיע אלי בדואר אוויר מהארץ איזה שוקולד פאדג' איכותי או אולי שקית גרנולה נורמלית (במקום התירס התפוח שמתחזה פה למוזלי).
הרי חלק מכם בטח מתגעגעים אלי או סתם רוצים לפנק אותי כי היתה לי יום הולדת לא מזמן וכך בפנטזיות שלי מככב שליח, שאיתר אותי באמצע המדבר ובידיו פריט שאחד מכם שלח לי, נגיד משהו אהוב מארון הבגדים שלי או סתם wifi שלא מתנתק כל דקה.
אבל עכשיו, מאז הבילוי שלי עם שלישיית שוקולד, מנטה, מסטיק של אירוויזיון ההמהומים, יש לי חלום חדש - פשוט תקליטו את עצמכם מביעים דעה מפורטת על משהו ותשלחו לי.

תדמו השתתפות פעילה בשיחה, בבקשה באופן שהוא לא נפיחה צרפתית/בלגית גסת רוח אבל גם לא שעת תה עם המלכה, ותשימו בתיבה.
תהיו טובים אליי. בצורת מילולית באה עליי ואני צמאה לקצת גשם.

ג. ראיון עם ערפד:
האיש הבא הוא ללא ספק האהוב עליי מכל. מאז נפגשנו אני חושבת עליו הרבה וללא ספק מרגישה שמזל גדול נפל בחלקי לגלות שאנשים כמוהו קיימים לא רק בסרטים.

אחת הפעילויות בהן בחרנו חברותיי ואני בסן פדרו הייתה ביקור בפלנטריום המקומי, לערב של צפייה בכוכבים ושוקו חם.
כשהגענו קיבל את פנינו חושך עבה ומהרמקולים בקע ווליום מחריש אוזניים עם שיר של להקת פינק פלויד. במרכז החדר עמד אדם עם פנס אור אדום על המצח שהתנצל בלחשושים על הרעש אבל גם טען שכוכבים ופינק פלויד הם זיווג משמיים.

אחרי הפתיחה הלא שגרתית הופנינו לחצר הפתוחה ובעודו מכוון טלסקופים שונים לשמיים, התחיל המדריך ללחשש על הפלנטה.
בזכותו למדתי שבישראל ראות הכוכבים במדבר טובה, לא רק עקב היעדר אורות העיר אלא בעיקר בגלל היעדר הלחות וגם שבחור בשם אוראיון נידון לרדוף לנצח אחרי שבע אחיות כלשהן, אבל האמת שלא הבנתי את רוב מה שהוא הסביר.
חוסר ההבנה נבע חלקית עקב המבטא הכבד שלו אבל בעיקר פשוט לא יכולתי להקשיב. הייתי מהופנטת מהאיש עצמו. רציתי לכתוב מיד ליוצרי הסידרה 'רחוב סומסום', כדי לברר אם "מר סופר" (או count dracula), מבוסס על האיש המצויין הזה.

הוא היה גבוה ורזה מאוד, תלתלים מבולגנים על הראש ובפיו מבטא רומני/ספרדי פנטסטי.
בעודו מונה עובדות על היקום הוא מדי פעם שילב ידיים מאחורי הגב בליווי מבט ערמומי ופעמים אחרות שיפשף את כפות הידיים אחת בשניה בהתרגשות ואז העביר את משקל הגוף קדימה, כשהוא נעמד על קצות האצבעות.

הוא לא הפסיק לומר שאנחנו ברי מזל להיות על הכוכב הזה וגם התריע שאם לא נעלה שאלות הוא בשמחה ידבר כל הלילה. מדי פעם הוא גלש לפטפוט פילוסופי על אפסות האדם אבל אז התעורר עם חיוך מבויש והבעה מוטרפת.

כשנפרדנו הוא שם שיר נוסף, הפעם של להקה צ'יליאנית היפית, או "חיפית" כמו שהוא אמר, כי לדבריו גם "חיפים" וכוכבים זה שילוב מנצח. 
מבחינתי בעיקר גיליתי שערפדים וכוכבים הם צמד חמד ושבעיר מדברית קטנה בצ'ילה מתחבא לו ערפד המתחזה לאסטרונום, מתנהג כמו המפוזר מכפר עזר ומחלק שוקו חם לתיירים.

ד. גנב הפיג'מות :
הסיפור על הדמות הבאה הוא אחת התעלומות של הטיול שלי ואשמח לספר עליה, על אף שבעצם אני לא יודעת מי היא.

עוד בפרו, בעודי מבלה בקוסקו הרבה יותר מדי זמן, בחדר של 18 איש קיבלתי את אחת המיטות העליונות במבנה קומותיים.
בבוקר יצאנו לטייל ובערב כשחזרנו, גיליתי שהפיג'מה שהשארתי על המיטה, נעלמה.
מישהו נכנס, דילג על שלל הלפטופים, סמארטפונים ומוצרי קוסמטיקה יוקרתיים שהושארו פזורים בחדר, טיפס לקומה השניה של המיטה שלי ולקח לי את הפיג'מה.
כל דיירי החדר נרתמו לחיפוש, התלוננתי בקבלת ההוסטל אבל שום דבר לא עזר. הפיג'מה התאדתה.

בהתחלה ממש התבאסתי ולא הבנתי מי צריך פיג'מה של ג'ירפה כמוני. אפילו התעצבנתי שבמקום להתרכז ברכישת חצאיות נשיות כמו שדוריס נידנדה לי, אני מבלה במחלקת הגברים של כלבו מקומי ורוכשת חליפת טרנינג שגורמת לי להיראות כמו פועל בניין שמנמן.
אבל ככל שהזמן עבר התחלתי לפתח מחשבות אחרות.

החלטתי שכנראה יש לי גרופי שעוקב אחרי וזה דווקא מחמיא שהוא החליט שמוסרי או לא, הוא פשוט חייב פריט לבוש שלי.
לחלופין חשבתי שאולי בתוך כל הסרחה הזו, הריח המשובח שלי מצא את דרכו לאפו של מישהו, שמאס בריח עלי קוקה ואוכל מטוגן וכעת הוא מסניף את המכנסיים החמודים שלי והגופיה החמימה שקניתי לי בסן פרנסיסקו.

אמנם אני עדיין מתבאסת מאובדן הפיג'מה, בעיקר כי החדשה כל כך מסיבית שכל פעם היא סותמת לי את התרמיל, אבל לגנב סלחתי מזמן.

אני חושבת עליו לפעמים לפני השינה ומאחלת לו בלב לילה טוב.
אני מקווה שחם ונעים לו בפיג'מה שלי ושבלילות הוא מצליח לצעוד בה לשירותים, מבלי להחליק על שאריות הבד, שבטח נגררות אחריו מזוג המכנסיים הארוך שלי.

לילה טוב גנב פיג'מות יקר. מעולם לא היה לי מעריץ נחרץ כל כך.

נשיקות