מורה נבוכים לענייני שמאנים חלק ב׳

בואנוס דיאס אמיגוס,

אני כותבת לכם מפונו, וכן, זה אכן אומר שקרה הנס ועזבתי את קוסקו לאחר כחודש וחצי... 

כעת אני בפונו, עיר נוספת בפרו, ואני כאן כדי לקחת סיור לצד הפרואני של אגם טיטיקקה המפורסם, ספציפית כדי לבקר באיים הצפים הנמצאים על האגם.

הגעתי לכאן אתמול וישר הפלגתי לאורוס, אחד האיים הגדולים, שם חיכה לי פליקס הדייג החמוד ועד עכשיו הייתי איתו ועם המשפחה הקטנה שלו. 

לכל משפחה באיזור יש אי צף קטן שעשוי קנים בלבד והם חיים מדיג וקצת עבודות מלאכה מקומיות. את המצרכים הם קונים בעזרת כלכלת חליפין (10 קלחי תירס שווים כ 3 דגים, למשל) וכשמתמזל מזלם, תיירים כמוני משלמים כדי לבוא לבקר ולישון. במהלך היום הפלגתי עם פליקס באגם וראיתי איך הוא עובד וקוצץ קנים לתחזוקת האי ובדרך ראינו ברווזים עם מקור בצבעי כחול, צהוב ואדום ואפילו מצאנו קן ביצים נסתר שפליקס שמח לקחת למאכל. 

בערב פרשנו רשת דייגים, אכלנו אורז וצפינו יחד בגירסת דיסני הספרדית של היפה והחיה (נשיא פרו תרם לכל אי לוחות סולריים וכך למשפחות יש חשמל בערב). בלילה ישנתי תחת 7000 שמיכות צמר ועדיין היה לי קצת קר והיום ב 06:00 בבוקר אספנו את שלל הדגים שפליקס תפס ואכלנו עוד אורז, הפעם עם ביצה. 

נהניתי מאוד מהביקור הזה ובעיקר מהשקט ומהפשטות (נגיד, אין באי שירותים. אם יש לכם no. 1  זה עוד בסדר אבל עבור no. 2 כבר נדרש שיט לאי אחר). אין ספק שאחרי החוויה אצל דוריס הייתי חייבת מנוחה וכך האי של פליקס בא בזמן. 

את הסיפור על הרפתקאותיי עם צמחים הפסקתי מיד אחרי אירוע הטבק החינני אז משם נמשיך-

אחרי לילה של שנת עילפון מותשת, דידתי למטבח בו דוריס הניחה לפני צלוחית עם דייסת קינואה ופירות טריים (טעים) ואז עוד צלחת עם פשטידת ירק, אורז ותפ"א (לא טעים, בטח לא ב 08:00 בבוקר). 

למען האמת בשלב הזה ולכמה ימים עוד, רוב המאכלים עשו לי בחילה, היו לי מלוחים או הריחו לי מסריח (נגיד תה מכל הדברים, ממש הריח לי רע). מהבחינה הזו החביתה/פשטידה ממש באה לי לא טוב אבל דוריס הכריחה אותי לאכול בעקשנות שהתחרתה רק בימים שההורים שלי היו משאירים אותי במטבח, אחרי שכולם כבר סיימו לאכול, ולא הרשו לי לקום עד שאסיים מהצלחת. 

ממש לא הייתי בעניין אבל להתווכח עם דוריס בנושא הזה, או כל נושא אחר, זה עניין מסובך. היא החליטה שחלק מהחולשה שחוויתי עם הטבק נובעת מהרזון שלי ושמעכשיו אני תחת משטר האבסה שכולל, עם כל הכבוד לצמחונות, גם בשר ודגים. 

ניסיתי להסביר שלרוב יש לי כושר אכילה מרשים ושרק בגלל הצמחים אני לא רעבה אבל לא היה עם מי לדבר. חביתת התפ"א ואפונה נאלצה להתקדם במורד גרוני הלא מרוצה.

בנוסף, כעת משראתה אותי ואיך הגוף שלי מגיב (אצל דוריס כל אירוע אקראי מתברר בדיעבד כבוחן פתע), היא הסבירה שיש לה תוכנית עבורי.

ראשית היא הסבירה שעלי הקוקה מראים שאני משתמשת בראש שלי יותר מדי. שהאינטליגנציה שלי היא כוח אדיר אבל גם מכשלה וכדי להצליח עלי לשים בצד את ההגיון והקוגניציה. עקב כך, דבר ראשון שדוריס הוסיפה לשיגרת אמבטיית הקרח ומקלחות הצמחים שלי היה תה מפרחים שהיא מצאה בשוק ותפקידם להרגיע את המחשבות. 

לצד זאת היא הכריזה שכעת אקח כמויות וואשומה קטנות בלבד וגם את זה רק כל יום שני כי כל יום בלי צמחים יהיה יום שיוקדש בעיקר לאוכל. כמו כן, בימי הצמחים אצא לסיורי טבע שלאחריהם אכנס לסאונה המצחיקה שיש לה ולחוזה (משהו שנראה כמו חללית שאיכשהו שרדה את שנות ה 70'), וזה במטרה להוציא רעלים ואנרגיות מיותרות שנדבקו בי. 

אחרי הסאונה תבוא מקלחת קרה ולסיום אקבל מסאז' מחוזה ובכך יושלם התהליך היומי.

התכנית נשמעה לי בסדר אבל כן ביקשתי להבין מה הקטע של הצמחים.

לאור היום הראשון בו לקחתי וואשומה, היה נראה לי שלקחת צמחים זה לא שונה מכל התנסות אחרת עם סמים והסברתי לדוריס שלא לשם כך באתי.

דוריס הביטה בי, בירכה על העקשנות שלי להבין כל דבר והסבירה שוב שלצמחים יש רוח וזו בעצם הפואנטה. לדבריה הרוח יודעת לרפא מה שדרוש לאדם הלוקח אותה אבל עם זאת היא אמרה, את יכולה לקחת צמחים בלי סוף, להינות מהחוויה ולא להירפא לעולם. 

כדי להירפא את צריכה להאמין, להיפתח. את חייבת לחשוב פחות במהלך הדרך ורק להכניס כוונה בכל פעם שאת שותה. אחרי שאת שותה פשוט תישכחי ששתית ואם תאמיני בצמח, הרוח כבר תדע לעזור. 

דבריה של דוריס, בתוספת העובדה שמבחינתה אני יכולה לעזוב כבר הרגע אם בא לי, גרמו לי להחליט לשנות פאזה ולהאמין, או לפחות לנסות, וכך החל הדיאלוג הארוך שלי עם גברת וואשומה. שאלתי שאלות, בחנתי דברים ובעיקר ביקשתי להבין וללמוד. 

בשלב הזה אבי וג'וש חזרו לניו יורק ובמקומם הגיעה דניס, גרמניה שבמקור נולדה בכפר תורכי קטן וכעת חיה בלוס אנג'לס. דניס היא אמנית מקסימה והיפראקטיבית שעבורה, על אף שנים ארוכות של היכרות ונסיונות עם דוריס, המודעות הנמוכה שלה (לא האינטליגנציה), בעוכריה וכך יש מגבלה משמעותית ליכולת שלה להיעזר בצמחים.

מולה יכולתי לראות את ההבדל בין תהליך healing לבין פשוט לקיחת צמחים כמו כל סם משנה תודעה אחר ועבורי הכל השתנה מהרגע הזה. בפעמים הראשונות שלקחתי וואשומה אחרי הטבק, עדיין הרגשתי בחילה ועדיין הקאתי (כיף חיים), אבל החוויה שעברתי היתה בעיקר פיזית ויותר מעניינת. מכאן די מהר התחזקתי מאוד והכל הפסיק להסריח. התחלתי לאכול כמויות משוגעות מהכל, הבחילות נעלמו והתחלתי להינות ממש. עדיין לא היו לי חזיונות, את משה רבינו לא פגשתי, אבל הרגשתי שוואשומה היא רוח (או אנרגיה או צמח, מה שמסתדר לכם), סבלנית ונדיבה ביותר.

הימים התקדמו בחצר של דוריס והיום לפני היומולדת שלי היה אמור להיות יום חגיגי של כמות וואשומה גדולה ומסע משותף ראשון עם דוריס (עד כה חוזה בעיקר ליווה אותי). 

עם זאת, בבוקר אותו היום דוריס ראתה בעלי הקוקה שזה לא הזמן הנכון והכל נדחה. בדיעבד שמחתי מאוד כי אותו יום באמת קמתי בצד הלא נכון של היקום והמצב רוח שהיה לי היה לא משהו בכלל. 

יום לפני כן דוריס העירה לי שוב שאני צריכה להאמין יותר וזה איכזב אותי מאוד מאחר וביני לביני הרגשתי על הגל. דוריס ביאסה אותי ולראשונה מאז נפגשנו התחלתי להתעצבן. מעניין לציין שיום לפני כן הוכרז כיום אמבטיית הקרח האחרון וכך אותו בוקר, שבו במקרה הפסקתי לרגע להיות זן,  היה גם הבוקר הראשון בו לא קיררתי שום חלק מהאישיות המזרחית שלי בעזרת אמבטיית קרח.

כך או כך, עקב ההצהרה של דוריס או היעדר הקרח, אותו בוקר היה בוקר די עקום.

דוריס מצידה לא התבלבלה והחליטה שבמקום וואשומה, אותו יום יהיה זמן נהדר להמשיך לאכול ובנוסף הזדמנות להראות לי עוד כמה דברים מעולם השמאניזם. 

היא הסבירה דברים ועשתה לי ניקויים שונים עם נר וביצה (מגניב ביותר), ובתום הטקסים עם בכל זאת אמבטיית קרח קטנה, כבר הרגשתי שוב כמו היפית טובת מזג בוודסטוק.

גם יום היומולדת שלי היה יום מגניב שהוקדש בעיקר לחגיגות. בבוקר הכנו עוגה שדוריס רקחה רק מהראש כמובן (מתכונים זה ללא מוארים בלבד), ואז בצהריים ישבנו ואכלנו את כולה (עם קצפת שדניס הכינה). זו דוריס. נראה לה כיף חיים לאכול עוגה שלמה לארוחת צהריים. 

אחר הצהריים דוריס הזמינה סבא מכובד מקהילה המתגוררת בהרים וחבריה נחשבים לצאצאים האחרונים של בני האינקה (זאת אומרת השארית שהספרדים הכובשים לא הצליחו להעלים). הסבא הוזמן כדי לערוך לדניס ולי טקס ברכה וטיהור והוא כלל נוצות, פרחים ואש. כל העניין ארך שעה וחצי ובמהלך העניין נשאלתי לפחות 24 פעם מהו שמי. משום מה את דניס הוא זכר אבל אני נאלצתי להתברך בשם אוקיל, אוקיש ובמקרה הטוב אופיל עם דגש ב פ'. החלטתי שהעיקר הכוונה.

בערב יצאנו לאכול (מסתבר שיש באיזור כמה מסעדות יוקרה) ודוריס העניקה לי במתנה שרשרת עם דוגמת וואשומה מכסף.

למחרת, מה שהתברר כיומי האחרון עם דוריס, נסענו דניס, דוריס ואני ללארס, חבל הרים בו כבר ביקרתי בעבר ויש בו בריכות חמות. 

הפעם נסענו בדרכים צדדיות בהן לא הייתי ואין ספק שזה אחד המקומות היפהפיים בהם היתה לי הזכות לבקר.

בברכות החמות עצמן קיבלתי כוס וואשומה גדולה ולאחר זמן מה, ללא הקאות הפעם, יצאתי לאחד המסעות המדהימים ביותר שידעתי. דניס כמו תמיד נעה בין ציחקוקים לבין הירדמות עם בחילה, הנהג שהצטרף אלינו ולא זכה לטעום שום צמח, חטף בחילות ודלקת עיניים מסיבה אנרגטית מיסתורית כלשהי ורק אני קפצתי מאושרת מבריכה חמה אחת לאחרת, בהיתי שעות, צפתי על המים או צללתי למשך זמן לא ברור. באופן יוצא דופן הבריכות היו די ריקות ממבקרים ולשמחתי דוריס החליטה לנצל את הזמן כדי ללמד אותי דברים על העולם ואפילו כדי לעשות לי עיסוי בעצמה שמטרתו הערכת מצב האנרגיות שלי.

קשה לי להסביר לכם מה היה באותו היום והאמת שמילים רק יקטינו את החוויה או יקוטלגו כמשהו רחוק מהמציאות או הרפתקני בלבד.

אני כן יכולה לשתף שלהקשיב למוסיקה באוזניות כשאתה על איזה צמח זו חוויה מטורפת אבל זה אולי הטיפ המסטול היחיד שיש לי לחלק. לעוד טיפים בסגנון הזה תצטרכו לפנות לדניס כי לי קרו דברים אחרים שכללו שיחות עם הרים או היכרות מחודשת עם מה שאני קוראת לו החיים שלי. שום גמדים לא באו ולא חוויתי שום מערבולות זמן אבל היה שם אומץ ואושר במנות מפתיעות.

למחרת לא ידעתי אם לעזוב או להישאר כי בעצם דוריס אמרה שיש עוד מה לעשות אבל בסוף קיבלתי את הצעתה שכעת אשוב לטיוליי, אנסה לעכל את הכל ואז אשוב להמשך עבודה.

כך הגעתי לפה ובעצם עוד 3 שעות אני עושה את הלא ייאמן וחוצה (בעזרת השם או וואשומה) את הגבול לבוליביה.

אני הישראלית השניה בלבד שדוריס אי פעם הסכימה לעבוד איתה. היא טוענת שהאנרגיות שלנו, בעיקר עקב המציאות הצבאית, קשות נורא ושלא בא לה לקחת עבודות קשות מידי. אותי היא לקחה כי לטענתה היא ראתה את הרוח שבי והיה לי המזל שדוריס החליטה מההתחלה שאני בעצם רוח מטפלת בעצמי ולכן, באופן נדיר, היא הקדישה המון זמן להסביר לי כל דבר שהיא עושה, מקריאות בעלי קוקה ועד ריפויים וניקויים מוזרים פחות ויותר. 

כשנפרדנו, בעודה מסתובבת במטבח הלוך ושוב ועושה מטלות מזדמנות ולא עקביות, היא אמרה ששיניתי את דעתה על המון דברים ובעיקר על ישראלים ולא יכולתי לקבל מהאישה האדירה והמטורללת הזו מחמאה גדולה יותר. 

"אל תיקחי זמן רב מדי", היא הוסיפה. "תחזרי בקרוב... ותיקני כבר חצאית!"

בינתיים, בסוף היום בלארס, קניתי מהקהילה המקומית כובע צמר צבעוני ותיק סגול (עיין ערך מה לא לעשות כשיוצאים לקניות, תחת העצה של תמיד לבוא עם רשימה כדאי שאוסיף מידע בנושא shopping while you are high), אז יש אצלי התקדמות גרדרובית ועכשיו אני ממשיכה לבוליביה.

אני חושבת שאשוב לדוריס בהמשך הדרך אבל בכל מקרה, מה שלא יהיה, אתם מוזמנים לקבוע אצלי תור לניקוי בעזרת ביצה. 

בשבילכם זה יהיה חינם כי אתם קוראים כל כך יפה את השטויות שלי :)

נשיקות