הולה אמיגוס, קה טל? (אתם רואים, יש התפתחות בידיעת הספרדית שלי :),
אז עזבתי את לימה הלא מרשימה והגעתי לקוסקו, עיר מהממת שנחשבת בירתם של בני האינקה. מאוד מאוד יפה פה ומלא פרואנים קטנים עם תלבושות צבעוניות לצד פרואנים קטנים מודרניים יותר. האתגר המשמעותי הוא שקוסקו מאוד גבוהה ולגוף קשה להתרגל. כשירדתי מהטיסה הרגשתי שאני קצת צועדת על הירח אבל אז זה עבר, רק כדי שזה ישוב ביום השלישי בצורת כאבי ראש ובחילות. לשמחתי לא חטפתי את זה חזק וגם הסבירו לי שזו תופעה ידועה, שביום הראשון מרגישים טוב אבל אחרי כמה ימים פתאום זה משתנה.
זו עיר שבנויה בגבהים וככה כל טיול מקומי דורש טיפוסים ומדרגות שגוררים התנשפויות וסחרחורות קלות. מזל שככ יפה פה שזה לא נורא סך הכל. יש פה טענה שפעם בני האינקה היו ענקיים אך עם הזמן העם הפרואני הלך והתכווץ, חלקית עקב היעדר החמצן. זה גרם לי לתהות אם כדאי לי להישאר ולהיפרד מכמה סנטימטרים.
סביב העיר יש המון עתיקות ואתרי אינקה קדושים והקטע פה זה אפשרויות הטיולים לשם- רגליים משוגעים או רגליים קצרים, אוטובוסים מקומיים, רפטינג, רכיבות על סוסים ועוד מלא.
ההוסטלים פה מעולים וידידותיים אך גם הזויים. כל אחד מקבל מיטה, לוקר וזהו. אין מתלה, אין מדף אין כלום. אתה מצופה פה להתקלח כשאתה מחזיק גם את מה שלבשת, גם את מה שתלבש וגם את מה שתסתבן איתו. אתה ישן מוקף במגבת שלך, מעיל, כמה ספרים והסמארטפון. אישית פיתחתי פנטזיה לגשת לטמבור מקומי (נגיד בספרדית "טמבוריה"), לרכוש מתלי ואקום פשוטים ואז לעבור הוסטל הוסטל ולתלות אותם בסתר. רוזה פארקס של המתלים.
מזג האויר פה משוגע. רגע ממש חם ורגע קור המחץ כך שבכל רגע נתון אני עם 4 שכבות שונות שיתאימו לכל אירוע אקלימי שיבוא. לכבוד הלילות הקפואים פה קניתי לי מעיל משוגע, קל אך ממולא נוצות של משהו מעופף ובצבע בו לא ניתן יהיה לאבד אותי שוב לעולם, ומאז אני נראית כמו בבושקת בגדים מוגזמת אך עם שמחה בלב.
אתמול חזרתי מטרק של 4 ימים בו מטפסים לפיסגת הר מקומי מושלג שלמרגלותיו יושבת קהילה מסורתית (Lares ) ובסופו מגיעים למאצ'ו פיצ'ו המהמם.
פיסגת ההר שטיפסנו עליו נישאת לגובה של 5000 מטר ואמנם פיסית לא התקשתי אבל ככל שעולים בגובה מתקשים לנשום והראייה מתערפלת אז חייבים לעשות את זה לאט. ההתמודדות עם הדלדלות החמצן די קשה ודי קשה לחשוב מחשבות קוהרנטיות. תהיתי מה זה אומר על האינטליגנציה הכללית שלי, העובדה שמבחינתי תמיד יש לי פחות חמצן שם ב 1.81 ס"מ שלי. הקבוצה החליטה שאולי זו הסיבה שרכשתי את המעיל היוקרתי שלי, שהמדריך טען שהיה יקר הרבה יותר מדי ושהחיבה העמוקה שלי אליו הפכה לאחת ההסתלבטויות הפופולריות במהלך הטיול. לי היה ברור שהם סתם מקנאים, במיוחד המדריך שהיה לו מעיל כביכול דומה אך שעלה חצי ולטענתו היה ממולא באלפקה מחממת כלשהי. ברור שהיה לו זיוף וששלי מנצח.
את הטרק עשיתי עם קבוצה של 8 איש, שיצא במקרה שכבר הכרתי 4 מהם מההוסטלים השונים אז זה היה מעולה. התחברתי בעיקר עם אוסטרלית מתוקה ובריטי חמוד והיה לנו משעשע מאוד. יחד איתנו טיילו גם אבא ובת קנדיים מקסימים ולסיום הצטרפו 3 סינים שהיו די הזויים. מאחר וסך הכל גם הם היו חמודים ומשעשעים בדרכם הקומוניסטית, הקבוצה היתה נעימה מאוד.
זו חוויה מטורפת לטפס בגשם ובשלג ואז דקה אחר כך להזיע בחום שהופיע לפתע. לשמחתי בחרתי בחברת טיולים טובה לעשות את זה איתה כך שבניגוד לחווית הברנינג מן שלי עם איתי, שם התזונה שלנו היתה בעיקר מוצרים אמריקאיים דוחים שכתוב עליהם add water, כאן יצא איתנו שף מקומי שכל יום הכין 3 ארוחות גורמה משוגעות. אני מדברת על דברים כמו סביצ'ה, אבוקדואים חתוכים ומוגשים בסטייל, מרקים משתנים, קורדון בלו, דייסות חמות מקינואה ופנקייקים, שאת כולם הוא הפיק מגזיה, שני סלעים וקצת שלג. לא ברור לי איך זה קרה אבל זה היה מאוד מנחם בקור ובמאמץ. בנוסף, כל יציאה חזרה לשטח לוותה בשקית חטיפים וכל בוקר חיכו לנו מים רותחים לשטיפת פנים.
לצערי זה לא אומר שהייתי נקיה באיזשהי צורה... אחרי 4 ימים כבר התרגלתי לעובדה שלהסריח מזיעה או רעידות קור זה מצבי הקיומי ולמזלי זה היה גם המצב של כולם סביבי.
מארגני הטיול גם הקימו לנו פעמיים ביום אוהל שירותים מופלא שמכיל שקית לזבל ובור פיפי חפור באדמה. בכל זאת, כשבאמצע הלילה הקפוא מתגנב פיפי מציק, עדיף לעשות אותו באוהל סגור מאשר לחשוף את הטוסיק למעלות המינמליות. אני בכלל, עם מערכת העיכול המשוגעת שלי והעובדה שחייבים לשתות המון לאורך הטיפוס, עצרתי לשירותים כל 4 דקות וזכיתי לשם הראפרים Queen P. אומרים שבגבהים, מלבד כאבי הראש והקושי להירדם, גם העיכול מאט מאוד אבל הגוף שלי החליט לוותר על התסמין הספציפי הזה. האמת שגם הקושי הידוע להירדם באוויר הדליל די דילג עליי. התחלקנו לזוגות באוהלים ואני הייתי עם לוסי האוסטרלית. לפני הטיול הכינו אותנו לקור הפסיכי שמגיח בלילה והמליצו על היעזרות בחום גוף אבל רק לוסי ואני הרגשנו בנוח להתכפת. ככה בזמן שכולם רעדו ולא ישנו, לוסי ואני ישנו מעולה אחרי שלבשנו 5000 שכבות (חלקן מטונפות, חלקן שלא הורדנו מהבוקר), התחפרנו בשק"ש והתחבקנו ברומנטיות.
גם המדריך המקומי היה מקסים וביום שמגיעים למאצ'ו פיצ'ו זה בכלל הורס. זה מקום ככ עוצר נשימה (חלקית כי הוא כולל טיפוסי מדרגות והרים לגובה של 2000 מטר) ונורא נהניתי. אני גם מודה שבשלב הזה כבר לא היה לי מה ללבוש שלא הריח כמו קקי של אלפקה אבל למזלי הסרחנו כולנו יחד. בשלב הזה לוסי עזבה ונשארתי עם בן הבריטי, שאנחנו עדיין מסתובבים יחד עד שהוא חוזר הביתה מחר ובאמת שהיה כיף ממש. מוזר לפגוש מישהו ממדינה ממש שונה שיחד יש לכם הומור חתרני וציני כמעט זהה. אמנם ההסתובבות איתו מעודדת את הסרקזם הטבעי שלי אבל הכל ברוח ממש טובה ותחברו את זה יחד עם מצבי עייפות קיצוניים אז ברור שהתוצאה היתה התקפי צחקוקים פרועים משטויות כמו מסעדות פרואניות מצ'וקמקות עם שירות תחת ומוסיקת אינדיאנים בלופ.
עכשיו אחרי הטרק חזרתי לקוסקו, ויש עוד טיולים וטרקים לפני לפני שאני ממשיכה ליעד הבא בפרו.
העליתי תמונות לפייסבוק למי שבא ואכתוב עוד בהמשך.
מקווה שלכולכם שמח (אפילו שאין לכם מעיל מעולה כמו שלי)
נשיקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה