הולה (מילה א' שאופיר יודעת בספרדית),
חשבתי לכתוב לכולם יחד מה הולך איתי בינתיים למרות שאני לא מבטיחה שהמנהג הזה ימשיך.
אז אני כבר כמה ימים בפרו, לימה, ולקיתי בהלם תרבות קשוח.
למשל, בערב שנחתתי תכננתי להחליף כסף בעיר ולא בשדה רק שהעיר היתה סגורה, לא היה לי איך לשלם לנהג שהביא אותי (חשבתי שמאחר וזה מטעם ההוסטל זה יכלל בחשבון שלי איתם) ולא היה לי איך לאכול כי לא לוקחים ויזה מתחת לסכום מסוים וכדי להגיע אליו הייתי צריכה לאכול פרה קטנה ואני כידוע צמחונית.
אז ישראלי אחד אימץ אותי והלך איתי והלווה לי ותירגם לי ותירגם אותי ונתן בי מבט נוזף של "את ממש לא מוכנה לטיול הזה, הא?"
כאן נכנס לקח מס' 1 - כדאי לדעת כמה מילים בשפת מדינת המקור. המקומיים לא ממש, אם בכלל, מדברים אנגלית ולוקים בסימפטום הזה שגם אם פונים אליהם באנגלית הם עונים בספרדית מהירה. מעולם לא חשתי אבודה יותר.
דווקא עכשיו המידע השולי שרכשתי בחיי בצרפתית/איטלקית/רוסית החליט להתעורר וכל פעם כשאני צריכה לומר מילים בסיסיות כמו "סליחה" ישר קופצת לי הגירסה בשפה הלא נכונה (בעיקר ברוסית משום מה" כאילו הייתי אוקראינית אסלית לפחות). מרגיז.
ביום השני שלי נתקלתי בדיילות מהטיסה שלקחתי לפה ממיאמי (מקום דוחה) ושמחנו יחד. משם לפה הסתובבתי איתם כל היום. זה לקח מס' 2- תמיד כדאי להיות נחמד לדיילים בטיסה ולא להשאיר להם מושב טנפה אחריך. מי יודע מתי תזדקק להם שוב.
הן לקחו אותי לשווקים מקומיים המתמחים בהפקה של כל דבר אפשרי מאלפקות, בייבי אלפקות, גרנדה אלפקות וברבאבא אלפקות. וויתרתי.
נכון להרגע אני בהוסטל מעופש מלא ישראלים קופצניים שיושבים בסלון ורואים שטויות בעברית. עם זאת, הם ילדים טובים ונותנים לי מלא מידע וזה לקח מס' 3- לפעמים עדר ישראלים רעשני יכול לבוא טוב.
בכל זאת, מה שלא ברור זה מדוע חלקם תקועים בלימה חודשים. מי ישמע, זה מקום משהו מטורף. למעשה לימה נראית כמו העיר בחיפה עם שווקים שמזכירים את הדר בחיפה ופרואנים שמזכירים גמדים אינדיאנים (חיפאיים).
החדשות הטובות הן שהאוכל המקומי הוא סוויצ'ה ויש קרוב אליי בית קפה מפורסם שמכין צ'ורוס מעולה.
בכלל, קל להסתדר כצמחונית. אני אוכלת המבורגרים צמחוניים (יש מעולה מקינואה) וגם אכלתי... חומוס! לטובתי אוסיף שזו היתה מסעדה מצרית מעולה עם חומוס וסלט קצוץ שהייתי חוזרת אליו אם היה בארץ. מצד שני, לא תמיד יש הצלחות וכבר הזמנתי דברים שאחרי טעימה קצרה לא נגעתי בהם.
שואלים אותי מה התוכניות שלי מפה ואני נאלצת להודות שאין לי שמץ ואני לרוב לא מבינה מה אומרים לי המקומיים בחנויות והמסעדות (והאוטובוסים והקיוסקים והמוניות), ולכן אני עונה בהנהונים רבי משמעות בתקווה שזה יעזור.
רכשתי לונלי פלאנט ומרקר כתום ברגע של מצוקה בתקווה שהם ישפרו את תחושת האוריינטציה שלי. זה עובד.
מחרתיים אני ממשיכה למנקורה שבצפון יותר אבל על קו המים ובה אמור להיות חוף וחום כי בעצם קר פה (קר זה "פריו"-מילה שימושית שניה שלמדתי בינתיים. ז"א שבינתיים אני טובה לשיחה שמורכבת מ "היי! קר!").
וזהו. כרגע אני באוטובוס חזרה מאיקה, שם עשיתי סקי חולות שהיה כיף ואני מפטפטת עם איזו בלגית חמודה בת 21 שעושה פה חלק מההתמחות שלה בפסיכולוגיה קלינית (! בת 21! להגיד לה שאני מובטלת בת 35?!).
מקווה שהכל טוב אצל כולם במיקומים השונים
נשיקות
קורא את הבלוג הראשון במסע שלך וצחוק עולה על שפתיי כלומר לא בגלל מה שרשמת ,חוויות מייד עלו לי מטיול שערכתי בדרום אמריקה לפני מספר שנים , אותו חוסר עונים , הלם תרבות קל מבטיח לך שעוד כמה ימים אולי קצת יותר אחרי שתצליחי להסתגל ישנם אנשים נחמדים אולי גם תתפסי כמה מילים ואז תתחיחל באמת להנות , הנאה מובטחת .
השבמחקדרום אמריקה מדהימה !!
בואנס נוצ'ס, צ'יקיטיטה,
השבמחקבפיגור קל (ואופייני) התחלתי לקרוא את הבלוג שלך, ואני נהנה מהחוויות ומדרך הכתיבה שלך. תמשיכי להינות ולזרוק עצמות לחבר'ה.
נשיקות מהדוד הכי רשע